אומרים שאדם חי פעם אחת, אבל אני הרגשתי שזה לא מספיק לי, אז יצאתי לסיבוב נוסף. עזבו אתכם כרגע מהנסיבות שהביאו אותי לחיות בפעם הראשונה בחוסר סיפוק, ומהנסיבות שהביאו לסיומו של הסיבוב הראשון; אלו יפורטו בהמשך, או שפשוט תלחצו כאן, זה יענה לכם על חלק מהשאלות. הנסיבות שהביאו אותי לצאת לסיבוב נוסף הן המעניינות באמת, ועליהן אפרט בהמשך ותוך כדי.
תמיד חלמתי לרדוף אחרי הופעות ופסטיבלים באירופה. להיות מעריץ אמיתי, כמו שראיתי בטלוויזיה ובקולנוע. לנדוד מעיר לעיר עם הלהקות האהובות עליי ולפגוש מעריצים כמוני. זה תמיד משמח לפגוש מישהו שאוהב את אותה הלהקה ובאותה העצמה כמוך. ואם הם אוהבים את האותו השיר, כמוך, אין, השיר פשוט הופך להיות יותר טוב, וכמובן חייבים לנגן אותו עכשיו, מיד. השנה זה קורה. אני כמעט בן שלושים, כבר לא צעיר אבל עדיין רעב להרפתקאות. אני יוצא למסע שלי בעקבות המוסיקה, הפסטיבלים והלהקה האהובה עליי, פרל ג’אם. אבל לא רק. טום פטי, ברוס ספרינגסטין, מדנס, פו פייטרס, הקיור, רד הוט צ’ילי פפרס, בלינק 182, גרבג’, פידר, ביפי קליירו, דאוס, סנואו פטרול, דרקנס, קאסייביין, דרופ קיק מרפיס, ינקובוס ועוד ועוד עוד. רק מלכתוב את השמות האלו אני מתרגש. אני עוצם את העיניים ומדמיין את עצמי שם בקהל מוקף צעירים שיכורים כשריח זיעה חריף באוויר, שר ביחד עם כולם, מתחבק עם זרים וזרות ופשוט חי את הרגע במלוא עצמתו. רק ברגעים כאלו מצליחים להבין את העוצמה שיש למוסיקה על אנשים. בא לי לחיות בסרט של קמרון קרואו.
הכל יתחיל ב20 ליוני באי וייט שבאנגליה. כמה ימים לפני כן אני אעביר הרצאה בלונדון בפני קהילה של יהודים על הנסיבות שהביאו אותי לכאן ולאן אני מתכוון לקחת את הנסיבות האלו, רחוק ככל האפשר. בשנים האחרונות יצא לי להעביר הרבה הרצאות כאלו. ההרפתקה תסתיים בסוף אוגוסט שוב באנגליה בפסטיבל רדינג. בדרך אחצה את אירופה בטרמפים לאן שהדרך תתעקל בדרך להופעה הבאה, אצפין עד נורווגיה ואמשוך מזרחה עד לרפובליקה של צ’כיה. את רוב הדרך אני אעביר עם תום ובחלקה יצטרף אלינו אמוץ. נבקר חברים שפגשנו בשנים קודמות בפסטיבלים ובטיולנו בעולם, והם יצטרפו אלינו להופעה או שתיים. כבר ציינתי כמה זה כיף לפגוש מעריץ נוסף?
לחלקכם זה נראה אולי הדבר הקל שבקלים, אך לא כך הדבר בכלל. מדובר במעמסה פיזית קשה ביותר. להיות בכל כך הרבה הופעות, עמוק בתוך הקהל, בזמן כל כך קצר, מלווה בסימנים כחולים רבים, צרידות, תשישות עד אבדן כוחות מוחלט. ועל כן החלטתי להכין את גופי ואת נפשי למשימה ולהיכנס לכושר. את המילים האלו אני כותב מהחוף ברפובליקה הדומיניקנית, לכאן הגעתי לפני כחודש בשביל אותה סיבה בדיוק. רוב הבקרים שלנו פה, נמצא איתי כאן תום, מתחילים באותו האופן. ריצה או הליכה על החוף, יוגה ואז הולכים לחוזה לאכול קוקוס טרי. היום ממשיך בקפה טרי, בקריאה ובנגינה בגיטרה, מופרע בארוחת צהריים קלה ופרק של קליפורניקיישן. בימים טובים אני אפילו מצליח לדחוף שנת צהריים טובה. סיבוב נוסף על החוף, קפה, קצת תרגילי בטן וכושר ואז רום, הרבה רום. אני גם מעשן ממש הרבה, אז תסלחו לי. לחלקכם זה נראה אולי הדבר הקל שבקלים, ואכן כך הדבר.
שעת הצהריים קרבה ומתחשק לי לחזור להנדרסון מלך הגשם לפני האוכל והאנק מודי. אז אני אשאיר אתכם כאן ואחזור אליכם בהקדם עם קצת סיפורים מהקריביים ומן העבר. אספר לכם על ג’ון, השכן האלכוהוליסט שלי שטוען שכתב את רוב השירים הטובים בעולם, אבל כאשר הוא עם המחבתות שלו בתוך המטבח שבמסעדה שבבעלותו הוא לא אחר מאשר גאון קולינרי. או שונה שהחליטה לעזוב את ביתה בקנדה ולהפוך לדיילת ובינתיים היא ממלצרת על החוף בשביל 10 דולר ליום. או פיטר הדיפלומט האמריקאי בדימוס וחוסר האהדה שלו לישראל. בקיצור, הרבה דמויות מעטרות כאן שגרת יומנו ועל חלקן תשמעו וחלקן אשמור לעצמי מפאת צנעת הפרט.
יאללה ביי