Skip to main content

ככה זה ממשיך

האמת היא שחשבתי שאני אחכה כמה ימים לפני שאני משחרר פוסט נוסף, אבל יש משהו שבוער בי כרגע ואני מוצא צורך לאוורר.

לפני יומיים נחשפתי לאלימות נגד נשים. זה התגלה אליי בצורה של פרצוף חצי מנופח בצבעים של סגול ושחור. היא חייכה במבוכה והמשיכה לדרכה. לקח לי ולתום כמה רגעים להבין מה ראינו ושנינו חלקנו מבט מבולבל. עוד כמה רגעים עברו ובן זוגה יצא מחדרו ובמבט שאני רק יכול לקוות שהיה מבויש, הוא אמר “הרבצתי לה אתמול בלילה”. עוד כמה רגעים עברו בשתיקה, בבלבול, במבוכה והנה הוא חזר לחדרו. נשארנו שם אני תום ושונה, וגם היא קמה והלכה במהרה. אני פצחתי ראשון בשאלה לתום האם אנחנו צריכים לעשות משהו ואם כן מה? התגובה הראשונית שלי הייתה שבא לי לשבור לו את הידיים, ותום הזכיר לי שהמצב לא כלכך פשוט כמו שאני חושב. תבינו, לא מדובר כאן באלימות נגד נשים אלא באלימות הדדית. שני בני הזוג האמור, שניהם מעל גיל חמישים, שניהם אוהבים מאוד את הסם ואת המשקה, ושניהם נוטים לאבד שליטה שמתבטאת בהפגנת אלימות הדדית.


לפני כשבועיים מצאתי את הגבר בבוקר עם דם על הפנים וחתכים על הידיים והרגליים. מסתבר שהגברת, שהייתה תחת השפעת סם כלשהו, התעצבנה וזרקה עליו ספל קפה על הראש ואז הכתה אותו עם מצ’טה כהה. תום ואני עזרנו לו עם קצת יוד ותחבושות. למחרת הגברת נעלמה וחזרה אחרי כשבוע. והנה, הפעם זו היא עם הסימנים על הפנים. תגידו לי אתם איך אמורים לנהוג באירוע שכזה, כי לי אין מושג. תנו לי רק לספר לכם שמדובר בזוג מערבי, ואנו נמצאים במדינת עולם שלישי. מדינה שבה זנות היא צורך הכרחי לפרנסה עבור נשים רבות כאן. לחלק מהזונות כאן לא מלאו אפילו 16 והן מספקות את תאוותם של גברים אירופאים מעל גיל 60. חולה, אני מסכים. אין לי שום דבר שאני יכול לעשות נגד זה חוץ מלהתחלחל. האם הרצון שלי לשבור את ידיו של הגבר זה בסך הכל הצורך שלי להרגיש טוב עם עצמי, שעשיתי משהו, שלא שתקתי, שלא הסתכלתי לצד השני. האם זה בסך הכל הצורך שלי להשתיק משהו בתוכי? אם היינו במדינה מערבית הייתי קורא למשטרה וממלא את חובתי כאזרח, והיה בא לציון גואל. אבל אני לא במדינה מערבית ולא נראה לי שנושאים כאלו מעניינים את המשטרה פה. מעבר לכך, מדובר כאן באלימות הדדית, אין כאן פושע וקורבן. שניהם קורבנות של הסיטואציה שהם בנו לעצמם, ויכול להיות מאוד שהם לא מכירים שום דבר אחר.

לקחתי הפסקה של כמה דקות מהמחשב, כדי לחשוב מה אני בעצם מנסה להגיד כאן, וכל מה שעובר לי בראש זה, למה לעזאזל אני בכלל צריך לחשוב על זה. אני בחופש. שיזדיינו הם והתמכרויות שלהם לחרא, רק שלא יעשו לי את זה מול הפנים. לי אין שום יכולת לתקן שום דבר, בקושי את עצמי הצלחתי לתקן, אז עזבו אותי כרגע מהעולם ומהצרות שלו, מקוני הרוצח מאפריקה שכולם שולחים לי לאי מייל. יופי אני מבין, יש רוצח חדש באפריקה וופ די דו, אתם רוצים שאני אעלה על טיסה כדי לטפל בו? מספיק לשלוח לי, הבנתי, די.  קראתי היום בבוקר שהיוצר של הסרטון נתפס עירום ומבולבל ברחוב אתמול בלילה. ואני אומר, תנו לי ממה שהוא שתה. סנט פטריק דיי היום, ואני מכין את הכבד שלי למשימה. היום, כולנו אירים. הברים על החוף מלאים בדגלים ירוקים, ובחך שלי עולים טעמים ישנים של גינס בדבלין. אני אספר לכם על זה בהזדמנות. בכל מקרה, אני עף לחוף, יאללה ביי. בינתיים הנה שיר טוב לכבוד החג

Popular posts from this blog

בחזרה לאירופה

הבקבוק יושב על השולחן, חציו ריק אך אני מתרכז בחציו המלא. תוכנו, יין לבן. לצידו מונחת כוס זכוכית בעלת מאפיינים זהים. מאפרה גדושה בבדלים מחייכת בבוז בעוד מצטרף אליה בדל נוסף, נמעך אל תוך שכנותיו לשעבר. מגש פיצה מונח על השולחן, חלקו בכף ידי ודמעות מציפות את עיניי. בסך הכל רציתי להעביר כמה ימים במינימום הוצאות אז התיישבתי לראות סדרות באינטרנט. מה רע? החלטתי להתאחד עם אהובה ישנה, סדרת המופת של טום הנקס וסטיבן שפילברג, אחים לנשק. למי שלא מכיר, תתביישו. גשם לא מפסיק לרדת בחוץ ובין פרק לפרק אני עונה לאימיילים והודעות בניסיון כמעט נואש לסגור הופעות באירופה, להתחבב על גופי התקשורת בארץ, למצוא דירה, לסגור הרצאות באנגליה ולהמציא מסמכים לכל מיני שטויות בירוקרטיות. שיטת העבודה הזאת כל כך מטופשת, פשוט בזבוז זמן. בואו כולם נפתח יומן ונסגור את כל התאריכים המתאימים והפרטים המוסכמים. לגביי הבעיתיים, אני אחזור אליכם. הכל יכול להיות כלכך פשוט, נוח ואישי. בחזרה ל1944, ה101 מתקדמים לאט לאט מגבעות נורמנדי להולנד, בלגיה, צרפת וגרמניה, ואני איתם אוכל סרטים משלי. בכניסה לגרמניה הם מוצאים מחנה ריכוז. ...

About the Girl

Ok, so where were we? I believe that the last time I bothered you with my nonsense was about a year ago. I was freezing my ass off in Hamburg, Germany at the time, experimenting with living accommodations. I spent about A year in Hamburg, having a fucking great time, with fucking great people, burping fucking great German hot dogs and cheap beer. Now this is the story all about how my life got flipped, turned upside down. And I'd like to take a minute just sit right there I'll tell you how I became the prince of a town close to Bel-air. This story begins about 5 years ago, on a rare sunny day in Manhattan. Some friends of mine were having a picnic in the park and invited me to join, as a form of cheap entertainment. "Bring your guitar" they said. Being the attention whore that I am, I easily complied. So there we were, sitting in the park, my buddy and I were trying to find a song to play together to amuse the masses. Indeed a daunting task for any musician w...

בחזרה לעתיד

נתקלתי פתאום בטקסט שכתבתי לבלייזר לפני 3 שנים אבל אף פעם לא פורסם. הנה הוא לפניכם בכל אורכו, תהנו. לא נגעתי. שלט בניב לועזי אם יכולתי לשים אצבע על מה שגורם לי לעשות את כל השטויות שאני עושה, הייתי הולך על יצר הרס עצמי. אחרים יגידו שיש לי רוח נעורים. בכל זאת הייתי מעדיף יצר הרס עצמי,  זה נותן לי איזה מאפיין של כוכב רוק, מה שתמיד רציתי להיות ובסוף נאלצתי להתמודד עם המציאות ולהכיר בעובדה שזה לא יקרה. הוריי תמיד טענו  שיש לי קוף בראש שקופץ כל הזמן ומנהל אותי. אמרו שאני בכלל לא מוביל את עצמי, אני נגרר אחרי הקוף שבראש, ועד שאני לא אלמד לשלוט בו תמיד יהיה כאוס. גם הפעם הנחתי לרוח נעורים שלי/יצר הרס עצמי להוביל אותי לאנגליה לשבוע לפסטיבל רוק. כבר כמה שנים שיש לי רומן סוער עם הפסטיבל. לפני שלוש שנים פציעה קשה במלחמה שולחת אותי לתרדמת שממנה הקצתי באותו היום שהיו לי כרטיסי טיסה לאותו הפסטיבל בדיוק. אני זוכר את אותם הימים הראשונים של חזרה להכרה. כל מה שעניין אותי באותם ימים זה 1- האם הזין שלי עובד 2- הפסטיבל. מיותר לציין שהרופאים לא בדיוק הסכימו לשחרר אותי, מניאקים. שוכ...