הקריוקי הרג את הרוקסטאר

כמה מילים על העיצוב החדש, כאילו שזה באמת מעניין אתכם, אבל בכל זאת. מה שעומד מאחורי ובבסיס העיצוב של האתר הוא האהבה שלי לשחור לבן, וזה הכל. האמת, לקח לי מלא זמן לבנות אותו, שעות רבות מול המסך במקום מול הים, ומאיפה שאני כותב, להתעלם מהים זה ממש חרפה. אבל הנה סיימתי, אולי יהיו קצת תיקונים בהמשך, ואני בטוח שיהיו, אבל הקונספט ישאר אותו הדבר, שחור, לבן והצל של עצמי. שימו לב שגם הכתובת השתנתה ומעכשיו היא www.haranyaffe.com אפשר גם בלי www . בצד ימין של האתר אתם יכולים לראות את כל כפתורי השיתוף, תלחצו עליהם. כמו כן, קיימים כפתורי שיתוף בתחתית כל פוסט, תלחצו גם עליהם. עדיין לא הצלחתי להתאים את האתר לטאבלטים אז תתאזרו בסבלנות.

יאללה בואו נתחיל,

האמת שעובר עליי מחסום כתיבה נוראי בימים האחרונים ואני לא מצליח להוציא כלום. אפילו עם הגיטרה לא יוצא לי שום דבר חדש. למתבוננים מהצד, ספרות ומוסיקה נראים הדברים הקלים בעולם, תחביב לעצלנים. רוב הציבור לא מבין שאלו מקצועות לכל דבר ושהם מתישים עד כדי מאוד. סוחטים את הנשמה ושוחטים את הגוף והאמן נשאר ערום ומוכה מול הקהל שמיצדו לא רואה כל מאמץ בעשייתך. העובדה שכולם לומדים מוסיקה בבתי הספר ואולי אפילו יודעים לנגן תו או שניים על גיטרה או פסנתר, ועובדה שכולנו מאזינים למוסיקה ולפעמים אפילו שרים איתה, הנגישו את אומנות המוסיקה להמון אך באותה הזדמנות הזנו אותה והוציאו אותה להורג במסיבות קריוקי. כן כן הקריוקי הרג את המוסיקה ואתם אשמים שלא עצרתם בעדם, בזמן שחברותיכן היו שיכורות והחליטו לשיר/לזייף אנוק, כי הן לא שייכות לאף אחד.
האקט הבהמי הזה של קריוקי שבו מתכנסים בבר או מועדון, המחשבה, הכבוד והבושה מעורפלים תחת ענן של אלכוהול, מסך עם עם רקע זול ומילים ומוסיקת סינטיסייזר זולה מלווה את כולם בעודם יורדים פי השאול. אין לי בעייה עם הזיופים ואין לי בעייה הרמה, יש לי בעייה עם הזלזול שמפגינים המשתתפים במוסיקה. "מה, הם רק נהנים לשיר, מה יש לך?!" כמה פעמים כבר שמעתי את המשפט הזה. יש אנשים שנהנים מסקילה, ציד, טבח, ואונס קבוצתי, וכל אלו חוקיים במדינות מסויימות להזכירכם. אני לא רואה מפגשים חברתיים סביב אלכוהול בהם משחקים ברופאים, מהנדסים, מנופאים, נהגי משאיות וטכנאיי מזגנים, מקצועות מכובדים לכל דבר. תחשבו על זה רגע, מה בעצם יהיה ההבדל, כולם יהיו שיכורים ויזכו לשחק במקצוע אחר לכמה דקות וכולם ימחאו להם כפיים ויעודדו אותו. דיימנו ערב רופא-יוקי כל יום שלישי בבר השכונתי. על המסך מופיעים תסמינים והשיכורים צריכים לנחש באיזו מחלה מדובר. כל יום רביעי תוכלו להגיע לבר ליד הנמל ולפרוק קונטיינרים ממשאית, לצהלת המבלים. מדובר גם בפחות כאב ראש עבור בעלי המועדונים. קל יותר להפעיל ערב קריוקי מאשר הופעה חיה, ובכך תורמים גם בעלי המועדונים לתמותת המוסיקה החיה והמוסיקאים החיים.

ברוס ספריגסטין מופיע בגיל 60

רוב הציבור לא מבין בכמה עבודה קשה מדובר בכדי להיות מוסיקאי עובד ועל אחת כמה וכמה בכדי להפוך לאחד כזה. זה מתחיל בשנים רבות של לימוד ואימון, הרבה מעבר ל3-4 שנים שדרושים מאדם להפך לבעל תואר בארץ. לא נתקלתי במוסיקאי עובד עם פחות מ10 שנים של נגינה ולימוד. נמשיך להופעה החיה שניתן להמשיל אותה למפגש עם פסיכולוג  מול קהל כאשר המטופל ערום והקהל בוחן כל פרט בגופו ובדבריו. לא סתם רוב המוסיקאים חייבים אלכוהול וסמים בשביל להתמודד עם החיים. לנגן על הבמה לשעה או שעתיים, סוחט מהמוסיקאי כל פיסת אנרגיה שקיימת בו (אם הוא משקיע. ואם הוא לא, אז שיזדיין מהבמה וילך לנגן ג'אז) והחום מהאור על הבמה משלים את העבודה ומאדה אותו לאט לאט. אם תסתכלו על לוח העבודה של להקה עובדת תראו שהוא עמוס יותר ולעונות ארוכות יותר מאשר כל קבוצת כדורגל או כדורסל מקצועי. פרל ג'אם שמנגנים כבר מעל עשרים שנה מופעים לפחות פעמיים בשבוע ואפילו ארבע פעמים בשבוע בסיבוב הופעות הנוכחי שלהם שייגמר אוגוסט. בשנים הראשונות שלהם היו מופיעים מעל 100 הופעות בשנה אחת ובכל הופעה נותנים את כל הנשמה ואת כל הכוח ובסופה נכנסים לואן וממשיכים ליעד הבא. לא מדובר כאן רק בפרל ג'אם, מדובר בכל להקה שעובדת. שלא יהיה לכם ספק, יש מוסיקאים שרק מזיינים את השכל ולא מוכנים לעבוד קשה ואותם יש להוקיע, כי הם מוציאים שם רע לכולם והורגים את המוזיקה בעליבותם.

הפתרון שלי לדבר, קודם כל להוציא את הקריוקי מחוץ לחוק. ההמון רוצה להופיע? שיעלה בבמה פתוחה, הוא לא חייב לנגן, המקום יכול להחזיק להקת קאברים אימתנית. ועכשיו אני פונה אליכם מוסיקאים, הכל תלוי בנו, אם נעלה על הבמה ולא ניתן את הכל, ולא נעניק לקהל חויה אמיתית, הם ישארו בדעתם שמוסיקה היא תחביב ותו לא, והמוסיקה שאנחנו כלכך אוהבים תמות.  אנחנו חייבים למוסיקה, לקהל ולעצמנו לתת את כל הלב והנשמה, ובכל הכח לקחת את הקהל לאן שמוסיקה לוקחת אותנו, להעיף אותם הכי גבוה ,לרסק אותם הכי עמוק ולהשאיר בהם חותם. כי אם לא נעשה את זה, נהפוך לסתם ג'אזיסטים.