לא האמנתי מעולם שאני אגיע ליום הזה. אני בן שלושים. לא נעים. היו לי כלכך הרבה הזדמנויות בדרך לא הגיע לגיל הזה, והנה אני בכל זאת בן שלושים. אני אמור לעשות עם זה משהו, או פשוט להמשיך הלאה כאילו שום דבר לא השתנה? משהו השתנה בכלל, חוץ מהעובדה ששיניתי קידומת?
זמן לסיכום קצר.
זמן לסיכום קצר.
את דמדומיי גיל העשרים שלי העברתי בסיבוב בעולם, אחרי שנמאס לי לחיות בכאב ובתחושת החמצה בדירה קטנה בתל אביב. בהחלטה של הרגע קיפלתי את הכל הדברים שלי ועליתי על טיסה עם חבר לרפובליקה הדומיניקנית. למה? כי זה זול ויש שמש וים, מה עוד היינו צריכים. אחרי חודשיים ומשהו שם התפרקה החבורה שנוצרה בבית שגרנו בו על החוף. קייטי חזרה לארה"ב, שונה לקנדה, ראפא לגרמניה, תום טס לקובה עם אבא שלו ואני טסתי לארה"ב בעקבות בחורה שפגשתי ברפובליקה. רופאה כמו שתמיד חיפשתי. ביליתי איתה שבוע ואז היא שאלה אותי למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים לפלסטיניים. התעצבנתי ולמחרת כבר הייתי בניו יורק אצל חברים. החוצפה שיש לאמריקאים ואירופאים להביע דעה שופטת בנושאים שאין להם מושג ונגיעה בהם ישר מעלה בי עצבים, אז אני חותך ישר. בניו יורק ישנתי אל חברים כאשר הילדה בת השנתיים וחצי שלהם מעירה אותי בבוקר ומבקשת סיפור. בא לי ילדים עכשיו, ומלא מהם, מלוכלכים בבוץ ועם שיער ארוך שמרביצים לכל מי שמוציא מילה לא במקום על אמא שלהם. מניו יורק המשכתי לשבוע בטורונטו אצל חברים אחרים. שם ביליתי עם אחד האנשים הכי אדירים שאני מכיר בעולם. שוטים של טקילה מהבוקר וסטייקים כל הזמן. הבנאדם הוא בית ספר על איך לשמור רוח נעורים ואני כל הזמן לומד ממנו המון. חזרתי לניו יורק ליומיים, קניתי מצלמה ועליתי על טיסה לברצלונה, ומאז עברו כשבועיים. ברצלונה מטמטמת ונראה לי שאני אשאר כאן, אם התנאים יאפשרו. בעוד 20 יום אגיע ללונדון לכמה ימים להעביר הרצאות לקהילה יהודית ומשם אני וחברים נתחיל את עונת הפסטיבלים. אייל אוף וייט באנגליה, רוק ורכטר בבלגיה, פרל ג'אם בברלין ובאוסלו, אדי וודר באמסטרדם, בום בפורטוגל, רדינג באנגליה, טומטינה בספרד, ואוקטוברפסט בגרמניה. הולך להיות קיץ עמוס.
עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם מאיפה יש לי את הכסף לכל זה. אז זהו, אין לי. נכון ליום חמישי האחרון, הבנק ביטל לי את כרטיסי האשראי ואין לי אפשרות למשוך מזומן, לא שיש לי. אני בברצלונה בלי שקל. למזלי אני ישן אצל חברים אז יש קורת גג ואוכל, אבל כדי להכניס כסף אני צריך לנגן ברחוב, ואין מאושר ממני. איזו התחלה מדהימה לסיפור קיבלתי. "בגיל שלושים, לא היה לי שקל והייתי צריך לנגן ברחוב כדי להתפרנס. ואז......" . הכוחנות העלובה שהפגינו בבנק אוצר החייל וחברת ישראכרט שסגרו לי את הברז ביום חמישי כאשר הם לא עובדים עד יום שני, וכל זאת בידיעה שאני בחו"ל. מקווה שהיה להם חג שמח, ואני מקווה שהוא יהיה האחרון שלהם. אותי כל זה ממלא ברעב עוד יותר גדול לכבוש את העולם. לטעום יותר, לראות יותר, לחוות יותר, ולעשות דברים בגדול יותר. אני מסתובב בעולם עם תיק מלא בחלומות וצוחק.
אני מסתכל על מה שקורה בארץ בשבועות האחרונים ואני מתבייש ששפכתי את דמי שלי בכדי להגן על האנשים האלה. שלא תבינו לא נכון, יש אנשים מדהימים בארץ שהייתי עושה הכל עבורם, אבל הם נרמסים מתחת לבינוניים, הרדודים, העצלנים והרעים שהפכו להיות הרוב השלט והדומיננטי בארץ. לי פשוט נמאס להירמס, אני כבר תרמתי. אני נזכר בעמותות בארץ שידעו לשתות את דמי בכדי לגייס תרומות, ואני בתמימותי התנדבתי לעזור לכולם במחשבה שזה הדבר שצריך לעשות. אני נזכר בעמותות האלה שידעו להפנות את הגב שלהם כאשר הייתי צריך אותם ואני כלכך שמח שאני לא חלק מהם יותר. אני זוכר ימים בהם החשיבה שלי הייתה כלכך מעורפלת מכאבים ומשככי כאבים, ובכל זאת הייתי נותן הרצאה בעבור עמותה זו או אחרת, כדי שהם יוכלו לשלם משכורות לעובדים שלהם. הייתי תמים ואני עדיין תמים אבל אני לא הסוס של צ'כוב יותר. את הדם שלי אני שומר עכשיו לעצמי ולפציעה הבאה שבטח תבוא, עם המזל שלי.
ציינתי קודם שקניתי מצלמה. למה עשיתי זאת? ובכן, לאחר שאף חברת הפקה לא הרימה את הכפפה החלטתי להרים אותה בעצמי. את המסע הזה של החברים שלי ושלי באירופה בעקבות הפסטיבלים וההופעות אני הולך לתעד בסטילס ובוידאו. מעבר לכך, כמו ששמתם לב, בשבועות האחרונים גם התחלתי לשחק עם אינסטגרם. מה שהולך לקרות בקיץ הזה הוא שאני הולך לעדכן באופן שוטף מתוך הפסטיבלים, ההופעות ומהדרך את כל החוויה הזאת. יש איתנו מצלמות GoPro לצילומים מתוך הקהל. יש לנו מצלמת Vixia לעריכת ראיונות וצילומי וידאו של הקהל ושל המחנות. יש איתנו מצלמת DSLR של Canon בשביל צילומי סטילס שיעיפו לכם את הפוני. מעבר לכך יש לנו סמרטפונים בשביל עידכון שוטף באינסטרגם, בפייסבוק ובטוויטר, וכמובן אעדכן קבוע בבלוג שלי. יש איתנו שני לפטופים שמיועדים לעריכת וידאו ואני מקווה שלאחי ולי יהיה הכוח לערוך קצת סרטונים בדרך. כך או כך בסוף הקיץ יהיה לנו מספיק חומר לעריכת ספר תמונות וסרט דוקומנטרי על החוויה המדהימה הזאת שאנחנו הולכים לחוות. אגב, המצלמה המדוברת היא הסיבה שאין לי יותר שקל על התחת.
שיהיה לי במזל טוב ושיהיה גם לכם.
דוגמא לשטויות שעשינו לפני שנתיים: